החלטה בתיק ת"א 2803-03-09

מבוא

1.      בפני שלוש בקשות:

1.1.   בקשה למחיקת כתבי טענות, שהוגשה על ידי הנתבעים / התובעים שכנגד ( להלן: הנתבעים).

1.2.   בקשה לסילוק התביעה שכנגד על הסף, שהוגש על ידי התובע / הנתבע שכנגד ( להלן: הבנק). 

1.3.   בקשה להפקדת ערובה להבטחת הוצאות, שהוגשה על ידי הבנק.

כללי

2.      הבנק הגיש, בתאריך 4/3/2009, כתב תביעה בסדר דין מקוצר על סך של כ 1,300,000 ש"ח כנגד הנתבעת מס' 1 - מורן חברה לבניין בע"מ שהינה חברה לבניין ( להלן: החברה) וכנגד הנתבע מס' 2 - מר רון ז'ק, שהינו מנהל הנתבעת ובעל מניות. בכתב התביעה נטענו, בקצרה, הטענות הבאות:

2.1.   בשנת 1999 פתחה החברה חשבון בסניף עכו. בתאריך 16/11/2005, הועמדה לחברה הלוואה בסכום של כ 2,300,000 ש"ח ( להלן: ההלוואה) עליה חתם מר ז'ק כתב ערבות מתמדת שאינה מוגבלת בסכום.

2.2.   עובר להגשת התביעה, בתאריך 24/2/2009, עמד החוב ע"ס של כ 1,300,000 ש"ח. הבנק טען כי:" הנתבעים לא עמדו בהתחייבויותיהם כלפי התובע, ולמרות דרישות חוזרות ונשנות מצד התובע לא סילקו את החוב לתובע . ." (ס' 6 לכתב התביעה).

3.      הנתבעת, מנגד, טענה במסגרת בקשת הרשות להגן כי ההלוואה נפרעה כסדרה מדי חודש בחודשו. מדובר בהלוואה אשר נלקחה על רקע בניית פרויקט מסחרי שהוקם בטירת הכרמל ( להלן: הפרויקט). הבנק נתן ליווי פיננסי לפרויקט ולקראת סיומו נותר חוב של כ 2,300,000 ש"ח לבנק. אשר על כן, ניתנה ההלוואה לתקופה של 122 חודש - החל מחודש 1/2006 ועד חודש 12/2015.

4.      אין בכוונתי בשלב זה לקבוע כל ממצא, לכאן או לכאן, אולם כדי ליתן סדרי גודל - ולו לעניין הסכומים - ניתן לומר על פני הדברים, כי ההחזר החודשי של ההלוואה עמד על סכום של כ 19,000 ש"ח ובמועד הרלוונטי (סביבות 10-12/2008) עמד חשבון העו"ש (ממנו הועברו הכספים לחשבון ההלוואה - וגם בנדון יש לנתבעת טענות, אך לא כאן המקום לדון בהן) על יתרת חובה של כ 50,000 ש"ח. בהמשך, שב החשבון והמשיך להתנהל ביתרת זכות. לטענת מר ז'ק, הוא לא קיבל מעולם - לא בכתב ולא בע"פ - התראה כי החברה מפגרת בתשלומי ההחזרים. אמשיך ואציין בהקשר לעיל (ושוב אדגיש, כי כלל הטענות טעונות הוכחה) כי במהלך הדיון מתאריך 6/10/10, הבהיר ב"כ הבנק כי אכן חשבון ההלוואה סולק מדי חודש בחודש, אך מכך אין ללמוד שהתביעה אינה מבוססת, שכן בנדון קיימים שני חשבונות רלוונטיים: הראשון, הוא חשבון ההלוואה אשר עיון בתדפיס הרלוונטי לגביו אכן מעלה, כי החזרי ההלוואה היו כסדרם; אולם, וזהו הדבר החשוב לענייננו, החשבון הרלוונטי הינו חשבון העו"ש ממנו  אמורים החזרי ההלוואה להתבצע, וחשבון זה נכנס ליתרה שלילית של כ 50,000, כאמור לעיל, וזאת משום שהנתבעים לא הזרימו אליו כספים כנדרש.

5.      עוד אציין, ויש לכך קשר לתביעה שכנגד שתידון להלן, כי במקביל להליך שבפני, פתח הבנק בהליכי למימוש המשכנתא על נכס הנדל"ן - אותו פרויקט בטירת הכרמל.

6.      בתאריך 1/12/2009 ניתנה רשות להגן. בתאריך 30/5/2010 - לאחר חילופי ייצוג מטעם הנתבעים -  הוגש כתב הגנה מתוקן, וכן הוגש כתב תביעה שכנגד ע"ס 10,000,000 ש"ח. הטענות העולות מכתב התביעה שכנגד הינן אלה (וזאת בקיצורים המחויבים ובדגש לבקשות העומדות בפנינו):

6.1.   החברה פתחה חשבון ליווי בשנת 1995 לפרויקט הבניה בטירת הכרמל וזאת בסניף מוריה שבחיפה. 

6.2.   בחודש 4/1997 עמדה יתרת החובה בחשבון הליווי ע"ס של כ 7.8 מליון ש"ח, וזאת משום התקדמות הליך הבניה מחד, והעובדה כי טרם נמכרו חלקים בפרויקט מנגד.

6.3.   נטען, כי בתאריך 11/4/1997 זומן מר ז'ק רון למנהל סניף מוריה בבנק - מר שוורצמן, והלה הודיעוכי בדעת הבנק להמיר חלק נכבד מהאשראי בחשבון הפרויקט משקלים לין יפני וזאת על מנת להוזיל את שיעורי הריבית. עוד נטען, כי פעולה זו היתה על פי שיקול דעתו הבלעדי של הבנק, וזאת בהתאם להסכם הליווי אשר לא הותיר לנתבעים כל שיקול דעת בנדון.

6.4.   הבנק המיר את האשראי למטבע היפני, ובתוך 3 חודשים - עקב שינויים בשערי החליפין - תפחה יתרת החובה בסכום של כ 780,000 ש"ח. עוד נטען, כי הבנק לא טרח ליידע את הנתבעים בעלייה החדה בסכום החוב ורק בעקבות פניית הנתבעת לבנק בוצעה המרה נוספת חזרה לשקלים, אך הנעשה לא הושב לאחור והנתבעת נאלצה לשאת בטעויות הבנק.

6.5.   חלפו השנים, ובשנת 2005 עמדה יתרת החובה בחשבון הליווי של הפרויקט על סכום של כ 2,300,000 ש"ח. בשנה זו נלקחה ההלוואה שצוינה בכתב התביעה כדי לסגור את חשבון הליווי.

6.6.   לנתבעים טענות רבות, ואלו העיקריות: